יצחק גנוז

יצחק גנוז (נולד ב-1927) הוא חוקר פולקלור, סופר ומשורר. עורך כתב העת ידע-עם, במה לפולקלור יהודי.

חיסולו של בית העלמין היהודי בלידא-בלארוס

יצחק גנוז 

במאמרו של ישי פרידמן "מבצע ריינס נכשל: קברו של הרב התגלה מתחת לבניין מגורים" שהופיע בגיליון "מקור ראשון" מס' 794, י בחשוון תשע"ג 26.10.2012, כותב המחבר על שליחים מטעם איחוד בתי הכנסת שנסעו ללידא שבבלארוס כדי לבדוק האם נשאר זכר לקברו של הרב יצחק יעקב ריינס זצ"ל, מייסד תנועת המזרחי העולמית וממבשרי המהפכה הציונית הדתית.

הכותב מציין שאחרי כל ההכנות הלוגיסטיות, הביורוקרטיות וההלכתיות חזרו שליחי הארגון מבלארוס בידיים ריקות. הם מצאו את בית הקברות היהודי הרוס עד היסוד. על שטחו נבנו בתי מגורים ובית ספר.

כאחד שנולד וגדל בלידא וכחבר ועד ארגון יוצאי לידא בישראל, היה ידוע לנו מכבר דבר חיסולו של בית הקברות כולו, וכמובן מקום קבורתו של הרב ריינס זצ"ל שנפטר בזמן מלחמת העולם הראשונה. על קברו היה בנוי "אוהל" ליד "אוהלו" של הרב מרדכי מלצר זצ"ל, שהוכתר בכתר הרבנות בק"ק לידא בשנת תרכ"ד (1864).

בחודש מאי, שנת 1993, ביקרנו, קבוצת יהודים מישראל, במקום ונדהמנו לראות כי אכן בית הקברות חוסל. המדריכה, ילידת האזור, סיפרה שבבלארוס קיים חוק הקובע כי בתי קברות שלא נעשה בהם שימוש במשך עשרים וחמש שנה דינם להיהרס עד עפר. (במאמר שבנדון צוין חמישים שנה.)
בעיתון מקומי רוסי שהופיע בלידא, "לידסקאיה גַזֶטָה" מיום 24 בדצמבר 2004, מופיע מאמר קצר החתום על ידי ס. קוּפיש, ואלה דבריו מתורגמים מרוסית:
כאן עמדו בעבר אבני זיכרון. מצבות לא רגילות בצורתן ועליהן משפטים שתושבי המקום לא יכלו לקרוא אותם. הרבה מצבות עמדו כאן כמאה שנה ויותר. נדמה היה שאין כוח בעולם שיזיז אותן ממקומן.

ושלטה אז תקופה שאת אבני הזיכרון סילקו ויישרו את השטח עד עפר הארץ, ואת האנשים גירשו מבתי התפילה. כך נעלם גם בית הקברות היהודי שברחוב פרונזֶה. חלק מהמקום תפסו בנייני מגורים והחלק הנותר נשאר ריק הכולל בתוכו את שרידי עצמותיהם של אלפי יהודים, ביניהם מורים, בעלי מלאכה, ועוד. בקברים כאן טמונים המייסדים של מפעלי הבירה "לידסֶלמאש" ואנשים מפורסמים שאהבו, שהולידו ילדים ורצו לראות את עירם לידא מאושרת ועשירה.

יש אי-צדק משווע בכך שאלה שחיים שוכחים את הקברים. במודע לכך, הנציגים של הוועד הלידאי המאוחד לתרבות ומורשת במקום, בראשות אַסִיָה סאולקינה, הגשימו שליחות נעלה. במקום זה הציבו לוח זיכרון שהכין האמן ריטשארדגרושה. בצורה חגיגית קיימו את גילוייו.

דברים נרגשים על דרכו של האדם עלי אדמות ומעשיו הטובים, ועל מהות הזיכרון, אמרה מנהלת המדור האידאולוגי ראיספולקום, אינסה בילוש והלידאים מיכאל דבלינסקי ואחרים.

הנוכחים הדליקו נרות והקריאו תפילת אשכבה המבקשת גם סליחה מאלה שאינם בעבור השכחה שהייתה בעבר.
(עד כאן המאמר שבעיתון "לידסקאיה גַזֶטָה")

יצחק רובינוביץ, יליד העיר שהיה בשנות השישים של המאה העשרים במקום, כתב בספר לידא (הופיע בשנת 1970 – תש"ל) על חיסולו של בית העלמין היהודי. ואלה דבריו:
באמצע שנות החמישים אסרה העירייה על מְתי מספר המשפחות היהודיות שהתגוררו אז בלידא לקבור שם את מתיהן, ובאין אפשרות אחרת הוּבלו הנפטרים לבית העלמין בעיירה איביֶה. חיסולו המהיר של בית העלמין החל בתחילת שנות השישים. בהתחלה החריבו במכונות חפירה את חלקו שעל יד שפת הנהר לידזיקה. כל זה נעשה למרות המחאות של היהודים שהתגוררו עדיין בעיר. הרבה עצמות אדם היו מפוזרות על פני האדמה. שק מלא עצמות העבירו היהודים המעטים בלידא, שארית הפליטה, אל בית הקברות באיביה הסמוכה שעדיין שרד אז.

ככה נחרב ונמחה הסימן האחרון שהעיד על קיומה של קהילת לידא המעטירה שנידונה לכליה בידי קלגסי הדמים הגרמנים ועוזריהם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי האתר ולקבל עדכונים על פרסומים חדשים במייל.

יצירת קשר

YGanuz@gmail.com
%d בלוגרים אהבו את זה: