יצחק גנוז

יצחק גנוז (נולד ב-1927) הוא חוקר פולקלור, סופר ומשורר. עורך כתב העת ידע-עם, במה לפולקלור יהודי.

ר' מנחם יצחק קליונר – האיש והתקופה

נאמנה גנוז

כשיסד רבי מנחם-מנדל שניאורסון ה"צמח-צדק" – האדמו"ר השלישי לבית חב"ד – יישובים חקלאיים לפרנסת חסידיו, היה ביניהם גם ר' חיים קליונר – אחד מחסידיו אשר התיישב בחווה ליד העיירה דאנילוביץ' שברוסיה הלבנה.

בחווה זו נולד אבי (בשנת תרמ"ה 1885) ונקרא על שם האדמו"ר מנחם-מנדל. ילדותו עברה עליו בחווה החקלאית של אביו ושם למד מאביו החסיד את ראשית התורה, את מעשה הצדקה וגמילות חסד ואת האמונה התמימה בה'.

מגלת כפר-סבא

שער החיבור "מגילת כפר סבא" על גירוש תושבי תל אביב הקטנה על ידי התורכים אל כפר סבא

ספרי ה"צמח צדק" החובקים תחומים רחבים – התנ"ך, הסידור, הזוהר, טעמי המצוות ויסודות האמונה – היו בשנותיו המאוחרות יותר נדבך בבניין אישיותו ודרכו באהבת ה', ארץ ישראל ועם ישראל.

כשמלאו לאבי עשר שנים, מכר אביו את האחוזה והתיישב בווילנה. שם המשיך את לימודיו בחדרים ובישיבה. אביו, שהיה בימים ההם כבר זקן, לא הצליח למצוא פרנסה, ובנו הצעיר, כבן שלוש עשרה, נכנס לעול פרנסת המשפחה ועבד בבתי חרושת שונים, אצל כורך ספרי קודש, ועוד. אבא היה מספר בגאווה, כי בשעה שעמד להתפלל בבית המלאכה שחרית, מנחה וערבית, היו ה"שקוצים" זורקים לעברו כל מיני אביזרים כדי שיזוז מעמידתו בשעת תפילת "שמונה-עשרה" – אך הוא התגבר על התגרויותיהם והמשיך בתפילתו עד שסִיְימהּ.

כשהיה בן שבע עשרה עזב את בית אביו ונסע ללמוד בראדין, בישיבת החפץ-חיים. שנה אחת בלבד למד שם – אך שנה זו העשירה את אישיותו במוסר, תורה ודרך ארץ. החשש להיתפס על ידי השלטון ולהישלח לצבא הצאר  גורם למנחם-מנדל הצעיר, כשהוא בן שמונה עשרה שנים, להחליט לנסוע לארץ ישראל – שם תתגשמנה כל שאיפותיו ושם יוכל לקיים את מצווֹת התורה ללא פחד.

כספו לא הספיק לו להגיע לארץ והוא נשאר בטריאסט – עיר נמל באיטליה. שם נכנס זמנית לעבוד כשוליה בחנות לגלנטריה.

אך התקופה הזמנית נמשכה עד לעשר שנים. בטריאסט מצא כר נרחב לפעילות ציבורית, עזרה למהגרים יהודים אשר עברו שם בדרכם לארץ ישראל. שם יצר קשרים עם צעירים יהודים מתבוללים וקירב אותם לחיק היהדות. בשנת תרע"ד 1914, לאחר שכבר היה לו עסק עצמאי לגלנטריה וביגוד, חיסל את עסקיו ועלה לארץ ישראל עם הוריו (אשר הגיעו לטריאסט מספר שנים קודם לכן), ועם ארוסתו שושיה בת מרדכי החב"דניק, אף הוא בעל חווה ליד העיירה דלהינוֹב.

כשהגיע לארץ ישראל נשא את ארוסתו לאישה והשתקע בת"א-יפו של הימים ההם. אבא למד את מלאכת הצילום, כי היה בדעתו לצלם את מראות ארץ הקודש, ולהדפיס גלויות למכירה. אך מכיוון שצינקוגרפיה לא הייתה במקום – משך ידיו מהעסק ומסרוֹ לאחים אליהו, אשר הדפיסו את הגלויות באיטליה. אז פנה לעיסוקו הישן ופתח בית מסחר לבגדים מוכנים ביפו.

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, גורשו תושבי ת"א-יפו על ידי התורכים. רבים מהמגורשים התרכזו בכפר סבא. אבא התמנה למזכיר ומנהל לענייני העזרה למהגרים בכפר סבא, תפקיד בעל אחריות ומכובד בעת ההיא. המהגרים סבלו ממחסור בדיור, מזון והלבשה. פגעי מחלות ומגפות, רדיפות ונגישות מצד השלטון התורכי היו מנת חלקם היומית. כל זאת עשה במסירות נפש כדי להקל את הסבל ולהציל נפשות.

על תקופה זו פרסם את חיבורו "מגילת כפר סבא", קורות הגולים בכפר סבא בשנים תרע"ז-תרע"ח, שהופיע ביפו, בשנת תר"פ בהוצאת מתתיהו אליהו, 79 עמודים, בדפוס א. איתן וש. שושני.

ועד הקהילה זכר לו את עבודתו המסורה לטובת המהגרים ואחרי המלחמה מינהו למנהל ועד המכולת, גזבר ופקיד לטיפול בענייני עלייה והתאזרחות.

* * *

כזה היה אבא בעבודתו הציבורית וכזה היה גם בחייו הפרטיים. אב מסור, שופע אהבה ואמונה, חינך את בניו ובנותיו לאהבת התורה, ליראת ה' ולקיום מצוות – קלה כחמורה. בייחוד הגדיל לעשות במעשי הצדקה והחסד.

* * *

לימים עבר לגור ברמת-גן (תרפ"ט 1928). קנה לו חלקת אדמה עם בית. שתל במו ידיו ביחד עם בנו הבכור פרדס ועצי פרי, וקיים הלכה למעשה את המצוות התלויות בארץ.

זכור לי כיצד היה לוקח אותנו לעץ – שהחל לתת פֵּרותיו בשנה השנייה או השלישית לנטיעה, היה קוצץ את הפרות שאך החלו לחנוט ובטקס מיוחד היה מסביר לנו את מצוות העָרלה: "וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל, וערלתם עָרלתו את פריו. שלשׁ שנים יהיה לכם עֲרֶלִים לא יֵאָכֵל: ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קֹדש הִלולים לה'" (ויקרא פ' קדושים פרק יט פסוקים כג-כד).

צדקה, תרומות לישיבות ולבתי יתומים, הכנסת אורחים – בכל המצווֹת האלה שקִיים בהתמדה שיתף את ילדיו. הראה להם את הדוגמה האישית.

זכור לי המקרה כשהגיעה לרמת-גן משפחה מטופלת בילדים קטנים. ראש המשפחה, איש ירא שמים ומחוסר פרנסה. אבא דאג להם להשגת דירה אצל אחד מקרוביו, ושכנע את בעל המאפייה היחידה שהייתה במושבה, שייתן לו מספר כיכרות לחם בהקפה. התושב החדש היה עובר מבית לבית ומוכר את כיכרות הלחם. אבא לא הטריח אותו לבוא אלינו – אלא היה שולח אחד מבניו כדי להביא את הלחם מביתו של המוכר. וכך קיים את המצווה "וכי יָמוּךְ אחיך ומטה ידו עמך. והחזקת בו… וחי אחיך עמך" (ויקרא פ' בהר, פרק כ'ה פסוקים ל'ה-ל'ו).

לאחר שנים הזדמנה לאותו יהודי האפשרות לקנות מכונת אריגה, כדי שיוכל לארוג שטיחים ולהרחיב את מקור פרנסתו. אותה שנה הייתה שנת השמיטה. בארץ שלטה מצוקה כלכלית עקב מלחמת העולם השנייה. אבא חסך פרוטה לפרוטה כדי להכין נדוניה לבתו הבכורה. וכשבא אליו אותו יהודי, ר' יעקב, וביקש ממנו הלוואה של חמישים לירות, סכום גדול באותם הימים, נתן לו אבא את הסכום בחפץ לב וביד רחבה. זכוּר לי כיצד עלה לעלייה, שם שמר את חסכונותיו, ומסר לו עשרה שטרות של חמש לירות כל אחד.

אבא הסביר לנו את מעשהו בקראו את המצווה מספר דברים (פרשת ראה פרק טו פסוקים ז-יא): "כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלקיך נותן לך, לא תאמץ את לבבך ולא תקפֹּץ את ידך מאחיך האביון: כי פתח תפתח את ידך לו, והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לוֹ.

הִשמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמֹר קרבה שנת השבע שנת השמִטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תִתן לו. וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא: נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשֶֹך ובכל משלח ידך".

בתחילת השנה הבאה שלאחר שנת השמיטה בא ר' יעקב להחזיר את ההלוואה. אבא סירב לקבלה באמרו: "שומט אני לך כסף זה" ור' יעקב עמד על כך שהמלווה ייקח את הסכום. אך אבא עמד על שלו ולא לקח את הכסף.

אבא היה נוהג להשכים קום בשעה מוקדמת מדי בוקר כדי להתפלל במניין ראשון וכדי שיספיק להגיע לעבודתו בּוועד הקהילה של ת"א (התחבורה בימים ההם הייתה קשה).

זכור לי מקרה נוסף. אבא חוזר מבית הכנסת ועמו אישה צעירה ותינוק בזרועותיה. האישה – אלמנה, הגיעה מירושלים כדי לחפש מקום עבודה. אך לא היה מי שיקבל לעבודת משק בית אישה עם תינוק. האישה התארחה בביתנו עד שנמצא לה מקום מגורים ועבודה. הכול בעזרתו של אבא.

הרבה אפשר לספּר על אבא, על מידותיו הנעלות, על מעשי החסד, הצדקה, הכנסת אורחים והכבוד לזולת. בגלל מעשי הצדקה והחסד בירך אותו ה' בכל מעשיו. הוא זכה לרכּוֹש חלקות אדמה נוספות ברמת-גן, אשר שתיים מֵהן הקדיש לבתי כנסת. רבות טרח כדי להפוך אדמה פרטית להֶקדש. אחד מבתי הכנסת המפוארים של חסידי חב"ד שוכן ברחוב עוזיאל ברמת-גן. על אדמה זו ובאותה חצר הקים הוועד מקווה טהרה לתפארת.

בית כנסת נוסף ל"יהודי בבל" – כפי שכּינה אותם אבא, שוכן ברחוב הרכסים פינת רחוב הרא"ה ברמת-גן.

* * *

רבי אומר: איזוהי דרך ישרה שיָבוֹר לו האדם? כל שהיא תפארת לעושֶֹהָ ותפארת לו מן האדם. והוֵי זהיר במצווה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות (מסכת אבות פרק ב' משנה א').

ויותר מכול קיים אבא את דבריו של ר' לויטס איש יבנה: מאד מאד הוי שפל רוח (שם פרק ד' משנה ד'). מעולם לא התפאר במעשיו אך אנו ילדיו יודעים כי זכה לחיי עולם הבא בזכות מעשיו הטובים בעולם הזה.

שנה לפני פטירתו, כשלא היה בקו הבריאות, היה מזכיר לאחי הבכור את רצונו האחד והיחיד: להיקבר ליד קבריהם של שומרי שבת.

קיימנו את צוואתו האחרונה והיחידה. ביום י"א בניסן תשכ"ה הבאנו אותו לקבורה בבית העלמין בזכרון מאיר, גבול רמת-גן בני-ברק.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-4 במרץ 2014 מאת ב-ידע עם, מאמרים ותויגה ב-, , .
%d בלוגרים אהבו את זה: