יצחק גנוז

יצחק גנוז (נולד ב-1927) הוא חוקר פולקלור, סופר ומשורר. עורך כתב העת ידע-עם, במה לפולקלור יהודי.

"לשנה הבאה בירושלים" בשירי הקנטוניסטים

יצחק גנוז

פון וואַנען קומט דאָס ליכט איבער דער וועלט?

פון ירושלים קומט דאס ליכט איבער דער וועלט,

ווייל דאָרטן רוט די שכינה –

קומט דאָס ליכט איבער דער וועלט.

מאין בא האור לעולם?

מירושלים בא האור לעולם,

כי שם שורה השכינה –

בא האור לעולם.

בכמיהה ובעידוד רב, בהתרוממות הנפש ובכליון עיניים לציוֹן, נאמרת הקריאה "לשנה הבאה בירושלים" בסיום ליל הסדר, ובבית הכנסת בסוף תפילת נעילה שבמוצאי יום כיפור לאחר תקיעת השופר.

פסוק זה על תקוותו והחלום הנסוך בו שוּבּץ בפזמוני עַם הן ביידיש והן בלשונות אחרות השגורות בפי היהודים. שונה הוא התוכן של שירים אלה, אך קריאה זו המסיימת אותם משַׁווה לפזמון עצמו משהו מהילת הקודש, ממאוויי הגעגועים והכיסופים.

ההגדה של פסח, "הגדה שלמה"[1], בהתייחסה לפסוק "הָשַׁתָּא הָכָא, לַשָּנָה הַבָּאָה בְּאֲרְעָה דְּיִשְֹרָאֵל", אומרת: "אע"פ שאנו עתה בגלות ובעבדות ואין אנו יכולים לעשות פסח כראוי. כבר הבטיחָנו המקום להוציאנו מעבדות לחֵרות, מן הגלות הזאת להושיבנו בארץ ישראל כבראשונה. יהי רצון מלפני ה' אלקינו לקיים לנו הבטחתו בשנה הזאת שנעשֶֹה פסח של שנה הבאה בירושלים".

הקנטוֹניסטים, בפי העם "החטופים", הם ילדים יהודים שנלקחו או נחטפו למוסדות צבאיים ברוסיה הצארית במטרה שימירו את דתם לנצרות. הצעירים בגיל שמונה עשרה גויסו לשירות של עשרים וחמש שנה בתנאי משמעת ואימונים קשים ביותר. הגיוס למחנות הקנטוֹניסטים נכפתה בנוקשות רבה על ידי השלטונות הרוסים ובשנת 1827 הוטל על ידם חוק גיוס חובה לגילאי שתים עשרה עד עשרים וחמש. מנהיגי הקהילות של עיירות ישראל נדרשו לספּק מכסָה קבוע של מגוייסים ונאלצו להשלימו בנערים צעירים וילדים, במיוחד ילדי עניים ויתומים. בכל קהילה היו בריונים שמתפקידם היה לחטוף ילדים אלה בכוח ולמָסרם לידי שלטונות הצאר.

הקנטוֹניסטים נשלחו אל מחוץ ל"תחום המושב" של היהודים, לעמקי רוסיה. מרחק רב מאוד ממשפחותיהם. נאסר עליהם להתפלל, לקיים מצוֹות ואף לדבּר בלשונם. תנאי המסע היו אכזריים וכמחציתם מתו בדרך למחנות.

החטיפות גרמו לקרע עמוק בין הקהילות ובין מנהיגיהן ומצאו הדים רבים בספרות הזיכרונות היהודית-רוסית מאותה עת, ובספרות היידית והעברית לאחר מכן.[2]

ר' ברוך הלוי אפשטיין מהעיירה פינסק (בילארוס) בספר זיכרונותיו "מקור ברוך"[3] מספר על תקופה חשוכה זו: "היא התקופה הנודעה בשם מבהיל ומרעיש, בשם 'תקופת הקנטוניסטים' או יותר מכוון לעניין בשם 'תקופת חטאת קהל' כי אמנם חטאו אבותינו, ראשי קהלינו חטאה גדולה. חטא ועוון הנרשם בדם ובדמע, משוד עניים ומאנקת אומללים… חטא לא יוכל כפרה, איום ונורא".

ברוך הלוי אפשטיין מביא קטע משיר-עַם שהתחבר בעת ההיא כפי ששמע אותו מהאִמהות והסבתות בילדותו:

טרערן גיסן זיך אין די גאסן,

אין קינדערשע כלוט קען מען זיך וואשן.

קלייזע קינדערלעך רייסט מען פון חֵדֶר

און מען טוט זיי אן יוונישע קליידער.

באם זוסיא דעם חוכר אז זיבן בנים.

און פון זיי-ניט איינער אין יוונים.

נאר לאה די אלמנהס איינציגס קינד

איז איין כפרה פאר קהלשע זינד.

בעברית:

דמעות נשפכות ברחובות

בדם ילדים אפשר להתרחץ.

אפרוחים קטנים עוקרים מהחיידֶר

מלבישים אותם יוונישע קליידער.

לזוסיה החוכר[4] שבעה בנים

ומהם אף אחד לא נחטף ליוונים.[5]

אך בנהּ היחיד של לאה האלמנה

נידון ככפרה על חֲטָאֵי הקהילה.

במשך שירותם הקשה והאכזרי, הרחק מביתם, מעיירתם ומכוּר מחצבתם, בעת חג ומועד, בהתהפך עליהם נפשם, היו הקנטוניסטים מתבודדים ושרים בהיחבא שירי געגועים, עצב וכמיהה למשפחתם ולעירם ירושלים. אף כי הם, אבותיהם ואבות אבותיהם לא ראו את ירושלים, אך ידָעוה בחזונם, ברחשי לבם ובלהט דמיונם הפּורה. מילות השיר הן ברוסית, מעוּרבּבות במילים בילורוסיות, יידיש ופסוקים מסידור התפילה שעדיין זכרו.

להלן אי-אלה קטעים משירתם:[6]

לשנה הבאה בירושלים - קנטוניסטים

בעברית:

נפלאה העיר ירושלים –

כך סוּפּר לנו.

שלוש פעמים בשנה

לעיר הזאת הלכנו.

שם אכלנו, שם שתִינו

שם את אלקים היללנו

וכשלאלֹקים חטאנו

אז משם גוֹרשנו.

אוי אבינו, בנֵה לנו בית.

נחם נא אִמנו.

בִני, בני אל תבכה

את לבך אל תכַלה.

ביתך, הבית ייבנה

אמך (רחל) תענה.

הללויה, הללויה

שיר אחר:

שיר אחר - קנטוניסטים

בעברית:

צריכים לדעת איך לשמוח

בפני אלקים לחזור בתשובה.

אנחנו שרים. אנחנו שמחים

ואתה מלך חי וקיים,

הבה יהודים נשתה לחיים

לשנה הבאה בירושלים.

מעל לכול עולה ובוקע קטע השיר הנוסך תקווה, נחמה ואומץ:

אנחנו נחיה, ראויים נהיה,

אנחנו לשָׂם (לירושלים) נגיע!

כמאה ועשרים שנה לאחר תקופת "החטופים" (המוסד נתבטל בשנת 1856) מהדהדת אמירה זו בשיר שנתחבר והושר בברית המועצות בחוגי העולים למדינת ישראל. המילים והלחן: מ. וורשבסקי[7]

שרייט זשע קינדער, צום בורא שמים.

"לשנה הבאה בירושלים!"

קִראו אֵפוא, ילדים, לבורא שמים:

לשנה הבאה בירושלים!


[1] הגדה שלמה מאת הרב מנחם מ. כשר. בעריכת שמואל אשכנזי, ירושלים תשט"ו, נספחים עמ' 7.

[2] ביניהם גריגורי בהרב, 1825-1885, סופר יהודי בלשון הרוסית וכן מנדלי מוכר ספרים. יהודה שטינברג, א. צונזר ועוד. כן זכרונותיו של יחזקאל קוטיק, מהדורה מתורגמת ומבוארת בידי דוד אסף, כרך א, מה שראיתי, פרק תשיעי, עמ' 220-213, אוניברסיטת ת"א תשנ"ט.

[3] ספר מקור ברוך. זכרונותי מחיי הדור הקודם. מאת ר' ברוך הלוי אפשטיין (עפשטיין) מפינסק. ווילנא. דפוס רָם, ה' תרפח לב"ע 1928. חלק שני, עמ' תפ"ב-תפ"ד.

[4] "חוכר" – במקרה זה לפי הסברו של המחבר: "מקבל בחכירה מס בשר כשר… כל ענייני הקהילה היו כבושים תחת ידו ועיני כל בני העיר היו נשואות לטובותיו".

[5] כינוי לכל אלה שאינם יהודים. על כך גם פתגמים ביידיש: אלע יוונים האבן איין פנים לכל היוונים אותם הפנים. ער איז ווי א יוון אין סוכה הוא כמו יווני בסוכה שאינו מבין מהות הדבר.

[6] שירים אלה רשמתי בשנות השישים מפּיה של שושיה (לבית רוצ'ייסקי) קליונר ז"ל. נולדה בשנת 1895 בכפר הורובַטקה ליד עיירה דַנילוביץ פלך וילנה (י"ג).

[7] אַנטאָלאָגיע פון יידישע פאָלקסליבער. אהרן ווינקאָוועצקי, אבא קאוונער. סיני לייכטער, כרך ב, תשמ"ז, עמ' 252.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-5 במרץ 2014 מאת ב-ידע עם, מאמרים ותויגה ב-, .

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי האתר ולקבל עדכונים על פרסומים חדשים במייל.

יצירת קשר

YGanuz@gmail.com
%d בלוגרים אהבו את זה: