יצחק גנוז

יצחק גנוז (נולד ב-1927) הוא חוקר פולקלור, סופר ומשורר. עורך כתב העת ידע-עם, במה לפולקלור יהודי.

נעמי פוגלמן, אהבה חלוּמה. שירים, יידיש מול עברית. מבוא ותרגום דב נוי. הוצאת כרמל 2006

יצחק גנוז

נעמי פוגלמן, בדברי ההקדמה לספר שיריה כותבת: "המכנה המשותף של אסוּפּת-שירים קטנה זו היא אהבת-אמונה לבורא, אהבה בין איש לאישה, אהבת הקיום האנושי ואהבת ירושלים – לבו של העם היהודי".

אכן, ברטט של יראה אנו קוראים בארבעת מחזורי השירים שבספר, כשכּל מחזור צוּין בכותרת המאפיינת אותו כבר בהקדמה: תפילה, צעקה, ניגון, ברית.

שירה לירית ביסודה היונקת מֵרכיבי הלשון העברית הן הקדומים והן של ימֵינו, כשגבישי מוטיבים מהתנך ומסידור התפילה נטועים בה למכביר. והם משובצים בשירי הזמן והמקום שהמשוררת מבקרת בהם: קאטוביץ – עיר לידתה, תחנות בדרכה לארץ ישראל – קראקוב, לבוב, קולומיה, ובמסגרת סיורה במחנות ההשמדה בפולין.

דב נוי תרגם את השירים ליידיש והם מופיעים במקביל, המקור מול התרגום. מילות היידיש מוסיפות הארות למקור, הילה נוספת מתוך תשתית אוצרותיה.

     שִׁבעת דּוֹרוּת

     יָשַׁבְנוּ שִׁבְעָה. שִׁבְעָה.

     לְנֶגְדֵּנוּ מְזוּזָה שְׁסוּעָה, קְרוּעָה.

     –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –

     הָיִינו מְזוּזָה קְרוּעָה

     שֶׁל חִבּוּקִים בּוֹכִים

     בִּפְגִישָׁה מִקְרִית

     שֶׁל יְהוּדִים בְּקָטוֹבִיץ.

     (זריחה שחורה בקטוביץ, עמ' 114)

נעמי פוגלמן אהבה חלומהסמלי אבלוּת ומונחיה על גלגולם ההלכתי, ההיסטורי והעממי המבטאים כל אחד ואחד את הכאב המעיק, היתמוּת והשבר. "אונדז אַנטקעגן איז א צעשפּאָלטענע, צעריסענע מזוזה". בה הייתה מגילה קטנה של קלף ועליה כתוּבות שתי פרשיות שבתורה. מנהג יראים, דיירי הבית שהוּבלו מכאן אל מותם, היוצא והבא שָֹמו כף ידם כדי לנשקה. נהגו לכתוב על המזוזה מבחוץ "שדי" לרמז "בצל שדי יתלונן" (תהלים צא, א). דורשי רשומות אמרו נוטריקון: שומר דלתות ישראל. עתה היא מונחת שסועה וקרועה. זריחה שחורה בקָטוביץ. שווארצער קאַיאָר אין קאטאָוויץ (עמ' 115).

משהו אישי. בהתחלת שנות השמונים ביקרתי עם בני בקראקוב והתהלכנו בסמטאות של קאוז'ימייז', השכונה היהודית בטרם השואה. בדַלתות הכניסה לבתים, מיָמין באלכסון נשארו עדיין הסימנים של המזוזות שהיו קבועות כאן בפּתחים. לא נותר לנו אלא לגעת, למשש ולהרגיש את המקום.

דב נוי מתרגם "זריחה שחורה" – "שוואַרצער קאיאָר". ל"קאיאָר" ביידיש נופך משמעותי נוסף, והוא שחר, השמים לפנות בוקר, אורה. ויפה תרגום זה המקפל בתוכו גם זיק של תקווה (ראה גם תרגומו העברי של א. שלונסקי לשירו היידי של ה. גליק, אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה[1]). (…און אייב פאַרזאַמען וועט די זון אויף בעם קאיאָר…)

מורגשת הרחבה בתרגומים היידיים מהעברית, וכדברי יחיאל שיינטוך זאת מסורת ארוכת שנים בספרותנו הדו-לשונית המודרנית.[2]

אזכורי הפסוקים המקראיים בשיריה של נעמי פוגלמן תורגמו על פי תרגום יהואש. כידוע, תרגום אינו עוסק רק במילים שאפשר להסבירן פילולוגית אלא גם בתרבות של מושגים שהם נחלתן של הלשון המתורגמת והלשון הקולטת של השיר. תרגומו היידי של התנך על ידי יהואש מתאפיין בכך.[3] וכידוע, מעשה התרגום יצירה כשלעצמה.

השיר "שמע ישראל בפולין" (עמ' 108-111) תורגם גם לפולנית בנוסף ליידיש. עם השוואת המקור לתרגום הפולני אנו מתוודעים לתרגום מילולי ומדויק. תרגומו של הערך "גלגול מחילות" Pdziemna transformacja tunelami מתרבות ישראל ללשון פולין, ולוּ הספרותית, דורש עיון והתייחסות נפרדת. על אחת כמה וכמה שהטקסט המובא לפנינו הוא גם בגדר משחק מילים בלשון העברית. המחילה היא המנהרה שבּהּ יתגלגלו מֵתֵי ישראל ממקום קבורתם בגולה אל ארץ ישראל בבוא הגאולה, והקדוש ברוך הוא נותן בהם רוח חיים (בראשית רבה, צ"ו, ז ובכתובות קיא, ע"א). כן רומזת המילה "מחילה" לסליחה על החטָאים אשר אי קיום מצווֹת ציצית וקריאת שמע מהווה חלק ממנה.

     בַּבְּרִיחָה נְשָֹאַנִי אָבִי

     עַל גַּבּוֹ. וּבְתַרֵמִילוֹ –

     תָּנָ"כוֹ וְטַלִּיתו,

     גְּמָרָתוֹ וּתְפִלָּיו.

     (מאור פנים, עמ' 118)

אך אחרי הבריחה לקול צפירתן של הסירנות וטחב המרתפים, עצי ההדרים של ארץ ישראל נותנים ריחם. אנחנו ממשיכים נוכח אך גם זיכרון קולות חמים ועצב יהודי. ומעל לכול "יופי מתמשך ועלים ירוקים הנולדים מחדש".

הגדיל לעשות מתרגם ליידיש של שירי המשוררת בהוסיפו מבוא ל"אהבה חלומית" והערות מחכּימות לכל שיר. מהם מתוודע הקורא אל "יומן הדרכים", המסע, תחנות המעבר שתוך כדי המגע אִתם נולדה ונוצרה רקמת השירה אשר לפנינו.


[1] אנטאָלאָגיע פון יידישע פאָלקסלידער. פרסומי הר הצופים, כרך ד'.

[2] יחיאל שיינטוך, על ספרה של נעמי פוגלמן, אהבה חלומה, חוליות, כרך 10, סתיו 2006, עמ' 494.

[3] יצחק גנוז. יהואשעס איבערזעזונג פון תנך. תרגומו של יהואש לתנך, די פּען. חוברת 33 אוקספורד אנגליה, סתיו תשנ"ח 1997, עמ' 43-53.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי האתר ולקבל עדכונים על פרסומים חדשים במייל.

יצירת קשר

YGanuz@gmail.com
%d בלוגרים אהבו את זה: