יצחק גנוז

יצחק גנוז (נולד ב-1927) הוא חוקר פולקלור, סופר ומשורר. עורך כתב העת ידע-עם, במה לפולקלור יהודי.

ספינות שאבדו

יצחק גנוז

בעיר ההריגה חיפשתי את הרצלה. חיפשתי אותו ולא מצאתיו.

שומרים לא סובבו בעיר להטרידני, רק כלבלב קטן עלה מאחת החורבות, אחז בשובל שימלתי הקרועה,רחרחה לפניי ולפנים, שלח בי מבטי דבש חומים נוצצים וברח ממני כמאשת טומאה.

מבטי דבש לא אלי שוגרו.

חיפשתי באר מים שהיתה ליד ביתו של הרצלה, ידידי מילדות- ללחלח את גרוני הניחר,

את עיניי שאין הדמעות מתקשרות בהן , לשטוף רגליי ומצחי המיוזעים.

לשבת שם על האבן, להפיס הליאות האוגמת באבריי, להרקיע בתוך הערפילים עד שיוחוור מאין ולאן אני הולכת. אבן- לא בשר וגידים לה.עור לא קרמה ודם לא מהלך בשריגיה. רוח אין בה. השכל נותן שקבועה היא במקום שקבועה שם בטרם מבול.

הרצלה ייצא לקראתי מדלת קיטון ביתו החורקת. יסתור שערי שאמי קלעתו בסרט אדמדם לפני שהדליקה נרות שבת. מלכהלה- יגיד- בואי ונשיט סירות נייר בנחל.

שפל קומה הוא הרצלה, משל הועתק מסיפור שבעת הגמדים וישב בספסל הראשון של כיתתנו.

בספסל הראשון הוא אינו מאפיל על הלוח התלוי על הקיר, על המורה הרכון על שולחנו להשמיע תורתו.בספסל הראשון, בקו החזית הגלויה לעין, אין מי שיצבוט לו בעורפו וימשוך בשערותיו.

אין הוא נאלץ גם לחבוט בגבו של אחד גדול ורחב כתפיים וללחוש לו בסימן שאלה מרגיזה: אביך זגג במקצועו? ודווקא אז כשהמורה פורש על הקיר את מפת ארץ ישראל רחבת הידיים.

ארץ ישראל אינה נקודה על כדור הארץ המתכתי העומד רכון כלשהו על ארון הכיתה,

כשצבעיו ואותיותיו מתקלפות ממישוש ידיהם האוחזות בו, מאצבעות התלמידים הסובבות אותו בשמינית יוהרה וסיפוק.

אכן זאת הארץ ומלואה תבל ויושבי בה ולמגע ידינו צייתנית היא.

מפת ארץ ישראל, היא אחרת. אמנם, גם צבעיה דהו, קליפת הריה ומעמקיה מתקלפת גם היא טיפין טיפין, כמגילות זהירות, מגולגלות.אך גדולה היא, רחבת ידיים ואין סופית.

בה הנך נוגע באצבעותיך בדחילו ורחימו, כנגעך במזוזה שבקיטון ביתך האפל או בספר התורה הנישא אל  ארון הקודש.

באחת הסימטאות המתעקלות מהשוק נמצא ביתו של הרצלה. בית עץ אפרורי.איזוב מדולדל מציץ בינות לעמודיו וחרכי קרשיו. בסמוך נחל מפתל דרכו בלועו של ערוץ ומימיו הרדודים מחלחלים אט אט.אין לאן לרוץ. כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא.

כאן בערוצו של הנחל המגודל עשב מצטברת אשפה עד שפלגי אביב יבואו וישטפו בזרימה גדולה את כל המוערם על גדותיו ויפנום אי- לאן.

 אימו של הרצלה נפטרה בעודנו תינוק. לאביו דוכן תפוחים בשוק המפרנס את הרצלה והסבתא שלו. תלמידי הכיתה מכירים את סבתא, היא תמיד בוכייה. כל תחילת חודש היא באה לבית הספר, משרכת רגליה הכבדות ודופקת בדחילו בדלת חדרו של המנהל. שם היא מטרטרת בהנמכת קול את דבריה ומבקשת לדחות לחודש נוסף את חוב שכר- הלימוד.

בחודש הבא השם יעזור אם לא עזר במועד שקדם לו. אל נא יעיז המנהל לשלוח את נכדה הביתה ויבטלו מתורה.חטא לא יכופר הוא. הסולח לעוונות ברואי- בצלם לא יסלח לעוון זה.

להרצלה חגגו יום הולדת. שתים עשרה שנה מלאו לו. מאורע זה אינו חייב בציון כלשהו. אך סבתא היא שרצתה בכך. אפתה עוגיות, קנתה בקבוק סודה והגישה לחבריו, שהסיבו בהמולה רבה לשולחן הכרסתני. הבנות מבוישות קמעה, התרכזו בפינת השולחן. שערן סרוק בקפידה, עיניהן נוצצות ומבטן מעוגן על חתן היובל היושב נרעש על שרפרף מוצף בנגהותיה האחרונות של השמש השוקעת. אורותיה חודרות דרך מלבני החלון שסדקיהם מורחו שתי וערב במרק אפרורי לבנבן.

שתים עשרה שנה אינן שלוש עשרה, ועם זאת גם שתים עשרה חג הן.

שנים- עשר ירחים בשנה. על שנים עשר שבטיו עבר ישראל את המדבר והגיע לשערי ארצו. שתים- עשרה מלקות נוחתות על הרצלה באותו ערב מידידיו הצוהלים צהלת אושר.

מכנסיו המטולאים והמגוהצים בקפידה מתהדקים הידוק יתר. סבתא קורנת מאושר. עיניה העששות עוטות בדוק לחלוחית. אילו אימו זכרונה לברכה היתה זוכה לכך. ולוואי ומלקות חזקות מאילו לא ידע נכדה עולמית.

את הרצלה חיפשתי בסימטת הזגגים. גם לאור שמש בוהק ושמים תכולים שקועה היא בדממת רפאים. חיפשתי ולא מצאתיו. בסביבי האבן מוריק עשב ונמשך הוא מערימת האודים שנותרו מהבקתות הסמוכות. מימי הנחל מחלחלים אט אט והבאר במקומה עומדת.

אמרתי אלחלח את גרוני הניחר, את עייני שאין הדמעות מתקשרות בהן- ולא יכולתי.

אות ביקשתי לי לא ניתנה לי. בואי, אמרתי לעצמי, נשיט סירות נייר בנחל ותפיצם הרוח לכל עבר וחרש אבכה ספינות שאבדו בשחר צאתם לים- החיים הפתוח.

(פורסם לראשונה בכתב העת מאזניים, חוברת ג' (רסט) כרך כג' אב תשכ"ו עמ' 248 -249)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

מידע

ערך זה פורסם ב-24 במרץ 2014 מאת ב-סיפורים ותויגה ב-, , , , .

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי האתר ולקבל עדכונים על פרסומים חדשים במייל.

יצירת קשר

YGanuz@gmail.com
%d בלוגרים אהבו את זה: