יצחק גנוז

יצחק גנוז (נולד ב-1927) הוא חוקר פולקלור, סופר ומשורר. עורך כתב העת ידע-עם, במה לפולקלור יהודי.

"הַעמידו תלמידים הרבה" – אמירה והשתלשלותה

פרופ' דב נוי ופרופ' מנחם ברינקר הם הזוכים בפרס ישראל לחקר הספרות העברית לשנת תשס"ד. דב נוי הוא אחד מבכירי החוקרים בתחום הספרות העממית והקים את הארכיון לסיפור העממי היהודי באוניברסיטת חיפה, שם שמורים כיום כ-22 אלף סיפורי עם שנרשמו מפי מספרים יוצאי עדות שונות.

להלן דבריו של יצחק גנוז שנאמרו בעת מפגש חגיגי של קבוצת תלמידים-ידידים עם דב נוי, באוניברסיטת חיפה לרגל הכתרתו בפרס ישראל.

הרבה נכסי רוח מעמלו רב השנים של חתן הפרס נשאו פרי מגדים פורה ופורח, ואחד מנכסי צאן ברזל אלה, הוא העמדת תלמידים הרבה. אתעכב רק על מעלתו זו והישגו זה.

המִשנָה, במסכת אבות, פרק ראשון, משנה א' אומרת, ואני מצטט:

"משה קיבל תורה מסיני, וּמְסָרָהּ ליהושֻע, ויהושֻע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מְסָרוהָ לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלשָה דברים: הֱווּ מתונים בדין, והַעֲמידו תַלמידים הרבה, וַעֲשוּ סיָג לתורה".

את תלמידיו של פרופ' דב נוי אנו פוגשים כיום בבתי אולפנה דגולים ללימוד ולמחקר בכל ענפי היצירה של הפולקלור היהודי. וכיום, בשנת תשס"ד, לא רק את תלמידיו, אלא גם את תלמידי תלמידיו. כי הוא סבא להרבה תלמידים. מאמרים וספרים המתפרסמים מעת לעת וקובעים מקומם בארון הספרים היהודי, יעידו על כך.

המאמר על "תלמידים הרבה" העסיק את מפרשי המשנה. מדרש רבה (קהלת ז, יח) בהתייחסו לפסוק "אדם אחד מאלף מצאתי" אומר: "בנוהג שבעולם, אלף בני אדם נכנסים למקרא, יוצאים מהם מאה למשנה, יוצאים מהם עשרה לתלמוד, יוצא מהם אחד להוראה".

מחודדת היא אמירתו של רב נחמן בר יצחק במסכת תענית: "למה נמשלו דברי תורה כעץ שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, לומר לך: מה עץ קטן מדליק את הגדול, אף תלמידי חכמים קטנים מחדדים את הגדולים" (תענית ז ע"א).

כאן היא האינטראקציה, השדר התת-קרקעי הסמוי שבין המורה לתלמידו הנושא את היבול והפרי. מפרשי הַמִשנָה מבארים משמעותו של הצַו "הַעמידו תלמידים הרבה" והם אומרים "והעמידו תלמידים הרבה לא כרבן גמליאל שאמר: 'כל תלמיד שאין תוכו כברו, אַל יִכּנס לבית המדרש' (ברכות כח, א). ולא כבית שמאי שהיו אומרים: 'אַל יִשְׁנֶה אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות', אלא כבית הלל שאמרו: 'לכל אדם יִשְׁנֶה'".

דרכו של דב נוי בהוראה הייתה כדרכו של בית הלל הזקן. התלמידים עצמם באי כל תפוצות ישראל, חלקם רב באיסוף נכסי יצירות העם. הם המעשירים את ים המחקר כאפיקי נהרות המזרימים את מימיהם ומהם נוטל ודולה החוקר מלוא חופניו כי "מכל מלמדיי השכלתי". מבית מדרשו של חתן הפרס יצאו הרבה תלמידים.

מידה יפה קיימת במורשת ישראל; כשמצטטים חכם כלשהו, מציינים את שמו של החכם וגם את שם רבו שלאורו גדל והתחנך:

"אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק". זאת אומרת הוא היה תלמידו של שמעון הצדיק, ועמד אחריו בראש ישיבת החכמים בזמן בית שני. "יוסי בן יועזר איש צְרֵדָה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קיבלו מהם". "קיבלו מהם" מאנטיגנוס ובית דינו. כי הרי זכות גדולה קיימת לתלמיד על תלמודו, אך זכות כפולה ומכופלת היא של מורו ורבו, ולו, למורה, חלק ונחלה בחכמתם ובהישגיהם של תלמידיו, זה חלקו הגדול ושכרו של דב נוי.

"העמידו תלמידים הרבה" ר' יעקב אשכנזי מיאַנאָוו בספרו "צאינה וראינה", ספר תורני-עממי ששימש לנשי ישראל באירופה התיכונה והמזרחית במשך מאות בשנים מקור ראשי לידיעת התנ"ך, האגדה וקדמוניות העם בלשון יידיש הנקראת אצלו "טייטש חומש" וחובר במאה השש-עשרה, מתרגם אמירה זו: "איר זאָלט אויסשטעלן פיל תלמידים". המחבר של התוספת "צִדקת אבות" מתרגם אותה "איר זאָלט לערנען מיט פיל תלמידים" ומשמעות הדברים "שֶׁתִּלְמְדוּ עם הרבה תלמידים" אך גם "שֶׁתְּלַמְּדוּ הרבה תלמידים". אני אומר את זה ביידיש עקב מלאכת ההוראה של דב נוי בשנים האחרונות בלשון זו.

"אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה" (נאמר במשלי ג, יג) תרגם את זה יהואש למאמע לשון: "ווויל צו דעם מענטשן וואָס געפינט חכמה און דעם מענטשן וואָס קריגט פארשטאנדיקייט". ומשלימה את זה מסכת שבת (קנ"ב) "תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין, חכמה נתוספת בהם".

ולדב נוי יישר כוח, עד מאה ועשרים בבריאות טובה.

(פורסם ב"ידע עם" כרך ל-לא, תשס"ו – 2005)

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי האתר ולקבל עדכונים על פרסומים חדשים במייל.

יצירת קשר

YGanuz@gmail.com
%d בלוגרים אהבו את זה: