יצחק גנוז

יצחק גנוז (נולד ב-1927) הוא חוקר פולקלור, סופר ומשורר. עורך כתב העת ידע-עם, במה לפולקלור יהודי.

יום טוב לוינסקי וחקר הפולקלור בישראל

יצחק גנוז

 בהתחלת דבריי ברצוני לציין את פגישתי הראשונה עם מורי ורבי ד"ר יום טוב לוינסקי ז"ל, שהטביעה את חותמה על מלאכת המחקר והכתיבה שלי בארץ.

היה זה בקיץ של שנת 1948, תש"ח, מלחמת העצמאות. ואני אז עולה חדש, חייל שהגיע לכאן לא מכבר במסגרת הגח"ל, ונמצא בשירותו הצבאי. בהפוגה הראשונה זכיתי בכמה ימי חופש ומצאתי טרמפּ לתל-אביב, לראות את העיר העברית הראשונה, מחוז חלומותיי. קצין העיר נתן פתק ללינה במלון שברחוב הירקון, ואני ממהר לרחוב אלנבי בצהרי היום, לראות את העיר ואת הרחוב המרכזי שבּהּ.

בעָברי ליד חלון ראווה של חנות ספרים, אלנבי פינת לילינבלום, התעכבתי למראה הספרים המוצגים שם שמשכו את תשומת לבי, ובמרכזם חוברת בעטיפה ירוקה, "ידע עם" במה לפולקלור יהודי, בעריכת יום טוב לוינסקי וג. קרסל. הוצאת החברה העברית לידע עם, ת.ד. 514, תל-אביב, חוברת א'.

בצעד מהסס נכנסתי לחנות פנימה. חלק משכרי שקיבלתי מקצין העיר השארתי למוכר, אך זכיתי בכתב עת מעניין ומרתק, הדן בדברים שהעסיקו אותי כבר בילדותי המוקדמת בחיק משפחתי, אבי שהיה מורה עברי.

לימים הלכתי לכתובת של המערכת, רחוב נחמני פינת יהודה הלוי. קיבל את פניי, פני החייל האלמוני, יום טוב לוינסקי. ארשׁת לבבית נסוכה על פניו, מקרבת ומחבקת, שואלת וחוקרת מאין באתי, מה קרה שם על אדמת פולין, ואיך הגעת הנה לארץ. מה היה באקסודוס, ומאין העברית הזאת שבפיך?

בלחיצת יד ידידותית נפרדנו כשדבריו מלווים את דרכי. אנא, תבוא, תבקר אצלנו. תכתוב, תכתוב על כל מה שאתה עברת, זוכר ויודע, שְׁלח את זה אליי.

הזמנתו של יום טוב לוינסקי, שאכתוב ואשלח לו, מצאה הד בלבי ודבריי הראשונים ששלחתי לו היו "זוטות מן הפולקלור היהודי" והוא פִּרסם אותם ללא כל דחייה. והם דברים שזכרתי מתקופת ילדותי: גירוש פחד וביטול עין הרע. מנהג שראיתי במו עיניי. פזמוני ילדים בעיירות ליטא ורוסיה הלבנה, הקראתי לו בעל פה. הוא נטל בחָפזה עט ותרגם את דבריי בעליצות רבה.

אקרא אותם ביידיש במקורם ואת תרגומו של לוינסקי, ברשותכם האדיבה.

יענקעלע מיינער / שוואַרצער ציגיינער /

וואו בינסטו געלעגן? / אונטער אַ פוטער! /

וואָס האָסטו געגעסן? / בייגל מיט פוטער! /

וואס האָסטו געטרונקען? / מעד מיט וויין! /

זאָל אין דיר אַ געזונט אַריין!

(תרגום מילולי: יענקל'ה שלי, צועני שחור, איפה שכבת? – מתחת לפרווה! ומה אכלת? כעכים בחמאה! ומה שתית? – מי דבש ויין! תיכנס בך הבריאות במעיים!

יש שיענקל'ה היה חולם שהוא בעולם הבא, רואה מטמון ואינו משיגו:

יענקעלע מיינער שווארצער ציגיינער / וואו בינסטו געווען? – אויף יענער וועלט!

וואָס האָסטו געזען? / אַ זעקל מיט געלט!

פאַרוואָס האָסטו ניט גענומען? / מען האָט ניט געקענט צוקומען! פאַרוואָס האָסטו ניט געכאַפּט? / מען האָט מיר איבער די הענט געקלאַפּט!

(תרגום מילולי: יענקל'ה שלי, צועני שחור, איפה היית? בעולם הבא! ומה ראית? שק כסף! ומדוע לא לקחת? לא יכולתי להגיע! ומדוע לא חטפת? טפחו לי על הידיים!).

לשון הילדוּת מעבירה לנו את ההוויי וערכי הרוח, כי הרי הם הילדים נגדעו באִבּם, ולסִמטה היהודית לא נשאר כל זכר. גם לא לבית הקברות של תושביה.

בשנת 1969 מופיע בכרך י"ד של "ידע עם" מאמרו של נשיא המדינה זלמן שזר "אורמיָה", עדות שהנשיא רשם מפיו של איש אורמיה אשר בצפון פרס, על גבול אזרבייג'ן ותורכיה. והקהילה היהודית באורמיה עתיקה ורחוקה ממרכזי ישראל, ונאמנה למסורת ישראל.

יום טוב לוינסקי, העורך ויושב הראש של "ידע עם", מגיש לנשיא תדפיס של אותו מאמר בשמו ובשם חברי ההנהלה של העמותה, בטקס חגיגי, ונמנות שם חתימותיהם של שישה-עשר חברי ההנהלה, סימן מובהק לפעילותה הרחבה והשורשית של העמותה.

האתגר העיקרי של הפולקלור הישראלי הוא לשמר את המטען הפולקלורי שהביאו אִתם שבטי ישראל המגיעים לארץ, ואת היצירות בעל פה של היישוב הוותיק. לוינסקי היה נושא הדגל של אתגר זה בזמנו ובתקופתו, בטרם קמו לנו מוסדות עיון ומחקר אקדמיים. הוא ראה בפולקלור וביצירה העממית היהודית לדורותיה ולענפיה חלק בלתי נפרד מן המורשת ההיסטורית והתרבותית של עם ישראל. הִרבּה לעסוק במנהגי ישראל השונים, ביניהם נישואין, אבל, חיים שלאחר המוות, הספרות העממית והרפואה העממית.

מלבד פרסומיו בקובצי "ידע עם", הוא פרסם חוברות שקרא להן "ילקוטים". ילקוט פולקלור לפורים. כיצד ובמה הכו את המן בתפוצות ישראל. "המימרה בכפר" – משלי עם שנוצרו ביישובינו החדשים, והפיץ שאלונים לציבור ובמיוחד לבתי אבות. וגם מהחדש ומהאקטואלי: המדינה העברית בפולקלור. קץ הגלות וקיבוץ הגלויות. ירושלים הבנויה, חגים ומועדים, זיכרונות ועוד.

כשהמוסד "יד ושם" עדיין בחיתוליו, הוא משתתף בישיבות הוועדה המכינה את הוועידה העולמית של "יד ושם" בירושלים, ומרצה שם על קביעת ימי הזיכרון לשואה ולגבורה, ונבחר לוועדה המתמדת ולחבר המועצה העולמית לתיעוד.

יזם וערך כינוסים ביישובי ישראל שריכזו סביבם אורחים, חוקרים ותלמידים:

הכנס הארצי החמישי של חוקרי הפולקלור היהודי שהוקדש לנושא "האבות והאמהות בהווי היהודי" ולציון "שנת הראשונים בישוב", התקיים בעיר האבות ובירת הנגב, באר שבע. ימי עיון רבים: ספרות השבחים, ל"ו צדיקים, ארבעים שנות פולקלור במדינת ישראל, ושפע של נושאים מרתקים אחרים.

כל נושא שהעלה על הכתב בקובצי "ידע עם" ירד לעומקו והסתעפויותיו, כך גם מחקרו על אגדת הפניקס, העוף שנהגו לקרוא לו בעברית "חולי" או "חול", אגדה נפלאה שרווחה הרבה דורות הן במזרח הן במערב. אגדת העוף פניקס שזכה לחיי עולם או גווע בקן שלו, אך חזר לחיות בעולמנו עד סוף כל הדורות, לעתים כיצור בשר ודם, ולעתים כיצור שמימי, מיתולוגי.

בשנת תשס"ו – 2005 הופיע כרך ל-לא של "ידע עם" ובתוכו נכלל מפתח כללי של כל הכרכים, החל מהופעתם הראשונה. מפתח שאותו יזמתי ונערך על ידי ד"ר ריגלר מהספרייה הלאומית. ממפתח זה ניתן ללמוד את השפע של הנושאים בתחומי הפולקלור היהודי שבהם עסקו מחבריהם, והוא מעודכן כמובן עד לתאריך הופעתו. הוא כולל 1208 מאמרים ורשימות, תמונות, שירי עם ותווי נגינה ולו שני מדורים, מפתח מחברים ומפתח נושאים.

ובין המחברים חיים שוורצבאום, מחברו של הספר המונומנטלי Jewish and world Folklor, עמנואל בן גריון, יהודה רצהבי, הרב יהודה אבידע, מאיר גרונוולד, דוד דוידוביץ, יעקב מייטלס, הרב ש.ז. כהנא, אלכסנדר שיבר, משה ביתן, דוד תדהר, ועוד רבים וטובים אחרים שלא כאן המקום ופזמן לפרטם.

עד לשנת 2000 נשמר ארכיונו של יום טוב לוינסקי בבית פייטלוביץ שברחוב ויתקין בתל-אביב, שם שכן המשרד של עמותת "ידע עם", ושם גם התקיימו הפעולות וימי העיון. אך בשנה ההיא הגיעה אליי דרישה מעיריית תל-אביב לעזוב את המבנה, וזאת ללא כל דיחוי.

החלטנו אז להעביר את כל החומר לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים. בגיבוש ההחלטה וארגון העברת אוצר ארכיוני זה עזר לי מאוד ידידי היקר ד"ר נתן שיפריס ותודתי נתונה לו על כך.

בזכות התמדתו של המייסד והעורך יום טוב לוינסקי, היסודות שיצק והכותבים שהמשיכו במורשתו, אנו עדים לאחד מכִּתבי העת המעטים הרואים אור בישראל מאז שנת תש"ח, במשך שישים וחמש שנים רצופות. מיטב חוקרי הפולקלור, אנשי האקדמיה, סופרים, רבנים, ו"עמך" שנושא המורשת היהודית, ההוויי והפולקלור היהודי לעדותיו ולדורותיו קרובים ללבו, פרסמו את דבריהם בבמה ספרותית זו. כתביהם אלה ראויים וחייבים להעלותם על כנפי הנשרים של התקשורת הווירטואלית למען הדורות הבאים.

אנו תקווה שיימצא אותו גורם שיבצע את זה ויהיה המפעל לזכרו של יום טוב לוינסקי, שיאיר את שבילי הלימוד והמחקר של היצירה היהודית העממית ויהיה זה יום טוב לכולנו.

%d7%99%d7%93%d7%a2-%d7%a2%d7%9d-%d7%95%d7%aa%d7%95%d7%93%d7%a2%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%9f

         "הארץ" – יום שישי 1 במרץ 2013, י"ט באדר תשע"ג

לוטה בזה: פנייה של החברה העברית ל"ידע-עם", אל חברי משלחת מורים ומדריכים היוצאים למחנות שארית הפליטה באירופה, מיום כ"ד בסיון תש"ז, 12 ביוני 1947.

%d7%94%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%99%d7%93%d7%a2-%d7%a2%d7%9d-%d7%aa%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

* דברים שנאמרו ביום עיון במלאת ארבעים שנה לפטירתו של יום טוב לוינסקי באוניברסיטת תל-אביב, המרכז למורשת היהודית ע"ש צימבליסטה, 6 במרץ 2013.

מידע

ערך זה פורסם ב-28 בדצמבר 2016 על ידי ב-ידע עם, כללי, מאמרים.
%d בלוגרים אהבו את זה: